יוני טסקר

יוני טסקר

טייל ונווד מושבע

בין נופים, צוקים ותרבויות בגליל המערבי

אנחנו נמצאים בארץ ישראל שהיא כל כך מיוחדת עם הימה הנמוכה ביותר בעולם, עם שלושה סוגי מדבר, הר מושלג אחד ומגוון תרבויות שבאו והלכו לאורך ההיסטוריה שאנחנו לפעמים שוכחים להזכיר לעצמנו מה זה מקומי ואותנטי, ואיפה עוד נשארו פינות בארץ שיכולות להשאיר בנו טעם של פעם. טעם של החיים הפשוטים, היומיומיים, עם ניחוחות של טבע בשילוב אנשים מקסימים.

הגליל המערבי מסמל בשבילי בדיוק את זה, מקום שנמצא מחוץ הנתיב הראשי של התייר הממוצע, אבל יכול להציע לו הרבה מהיופי המיוחד והייחודי של חבל ארץ שאין שנית לו.

את ההכרות עם הגליל המערבי אני ממליץ להתחיל בנקרות של ראש הנקרה, מקום קסום, שנפתח בתשע בבוקר, ואני אוהב להגיע לשם ראשון, לפני כל הקבוצות ולפני כל ההמונים, ולהתחיל עם סיור פשוט ומרגיע בין צלילי הגלים שמתנגשים בקירות המערות התת קרקעיות ונותנות תחושה של לב פועם, מאין מפגש הישר מהמיתולוגיה היוונית כשאל הים פוגש את אלת האדמה, והמפגש הכה עצמתי הזה יוצר תהודה ורטט שמורגשת אצלי בכל הגוף.

למי שזאת היא הפעם הראשונה שלו בראש הנקרה, מוזמן להיכנס ולצפות בסרט שמסביר על המקום וההיסטוריה שלו, אבל אני באופן אישי אוהב יותר להרגיש את האנרגיה והמיסטיקה של המקום, ולכן ממליץ בחום ללכת בעצמם פעם אחת לבד, בתמים וברוגע ולנסות ולחוות את הנקרות בלי מתווכים בצורה הבתולית שלו ולעצום עיניים, להקשיב לעצמכם ולחוש את הטבע מתעורר ליום חדש.

עכשיו שסיימתי עם הנקרות ובגלל שאני מאוד אוהב מפגשים עם אנשים מקומיים כשאני מטייל, אני נוסע לקטיף ב"בוסתן האורגני" במושב בן עמי, מקום שמאפשר לי ולאנשים חובבי פירות הזדמנות מעולה ללקט אוכל ולראות מאיפה הפירות שלנו מגיעים לסופר. ועל הדרך גם לפתח שיחה לבבית עם חקלאים מהגליל. הקטיף בבוסתן האורגני פתוח מחודש מאי עד יוני, לכן אם זה לא העונה המתאימה אני מוצא לעצמי באזור קטיף קלמנטינות או אפילו מסיק זיתים בחודשי אוקטובר. העיקר מבחינתי הוא לחזור לפעילות פיזית, וקצת להרגיש עם הידיים שלי את האוכל שאני אוכל.

אז אחרי שקטפתי לעצמי כמה פירות, צריך למצוא איפה לאכול אותם. ואין תצפית טובה יותר על הגליל המערבי מאשר מערת קשת. על אף השם המוזר קצת, מדובר על נקודת תצפית לכיוון דרום שממנה אפשר לראות את כל הגליל המערבי ומפרץ חיפה עד הכרמל. ולשמחתי קק"ל הצליחו לבנות במקום פארק לתפארת עם חנייה, ספסלים ומסלולי הליכה וככה מתאמים את החוויה לכל הגילאים. מערת קשת עצמה היא יותר נקודת תצפית מאשר מערה חשוכה, משום שגג המערה קרס, ונוצר קשת מסלע האבנים שהיה לפתח המערה בעבר.

אחרי פיקניק ותצפית עוצר נשימה, הבטן מתחילה לעשות סימנים של התעוררות, והגיע הזמן לבחור איפה לאכול צהריים, על אף שיש כמה וכמה מסעדות טובות באזור, אני מאוד אוהב ללכת למסעדת "ארזים" שנמצאת על הכביש הראשי שחוצה את שלומי. עסק מקומי, שמציע אוכל לבנוני/ים תיכוני, עם מגוון סלטים עשיר ובעיקר יחס חם ומזמין. מסעדת "ארזים" מנוהלת על ידי משפחה מוסלמית שגרה בישוב המעורב יערה, ישוב שמראה שיהודים וערבים יכולים לגור ביחד כחברים ובשלום.

השמש כבר באמצע השמיים, היום הולך ומתחמם, ואין שום מקום שאני רוצה להיות בו יותר מאשר עין חרדלית, מדובר על חלק טבעי שממשיך את נחל כזיב , ולא מצריך להיות גיבור יחידת קומנדו בשביל ללכת בשבילים צרים ותלולים בשביל להיכנס למים. אלא מדובר על זרימת מים נעימים, מרחק 10 דקות הליכה מהחנייה, במקום שקצת חבוי מהעין, ונותן לנו פינת טבע יפיפייה לנוח, ולהקשיב לפכפוך המים בטבע בין שיחי הפטל הירוקים וצילם של עצי הדולב הגדולים, לשכב על מחצלת, לפתוח בקבוק יין וליהנות ממה שיש לטבע להציע.

לאחר תנומה קלה, אפשר לנסוע ברכב לכיוון עכו, שם אני אוכל להפליג בדמיון אלף שנים לאחור לתקופה בה הצלבנים שלטו בעיר, ואין ספק שאם מישהו רוצה למצוא את המקום לחזות בעוצמת העיר, שהייתה בזמנו בירת הצלבנים, במוזיאון "אולמות האבירים" שנמצא ממש בכניסה לעיר העתיקה של עכו זה המקום להתחיל. לחובב היסטוריה כמוני הכי כיף לשלם עוד כמה שקלים ולקבל אוזניות שיסבירו לי בדיוק איפה אני נמצא ומה התחבא פה כל השנים האלו מתחת לאדמה. איך חיו האבירים של אותה תקופה, מה הם חיפשו כאן, ומה הוביל אותם לעכו מכל מערים בארץ.

כשאני חוזר לפני השטח של העיר העתיקה, קשה לפספס שמדובר בעיר מוסלמית, עם אחד המסגדים הגדולים והחשובים בארץ, מסגד אל ג'אזר, ומשם אני אלך לאחד המסעדות שממוקמות בחאן אל שוורדה, מבנה שבעבר אירח סוחרים ועוברים שבאו להתארח בעיר הנמל של עכו, וכיום מדובר במתחם חביב ושקט ובו שלושה מסעדות מקומיות שיכולות להציע מהחומוס המשובח ביותר שיש בגליל. כמובן שמראה הבקלאווה וניחוחות הנרגילה המתקתקים תופסים את האף שלי בכל פעם שאני מטייל בין סמטאות עכו. אבל לא בשביל זה אני הגעתי עד לעיר הנמל שעד תחילת המאה ה20 הייתה שער הכניסה לצפון הארץ.

לכן התחנה האחרונה שלי להיום תהיה טיול על החומות של העיר עכו שגובלים עם המים. ההליכה מובילה אותי עד למגדלור, שם אני אצפה על השקיעה האדמדמה של השמש בגלי הים התיכון, אצפה בשחפים שמקשטים את השמיים ואנשום נשימה עמוקה אחרונה בשביל לספוג בתוכי את היום הנהדר והמרחב המדהים הזה שנקרא הגליל המערבי.

מפת הסיור

נושאים עיקריים מהבלוג

.

קרא על פי הנושאים הבאים

המלצות אחרונות מהבלוג

אהבת? שתף את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

צפה בנכסים בסביבה

Call Now Button
×